איך מכינים שיר לסנכרון: סטמס, אינסטרומנטל, מטא-דאטה וזכויות נקיות

1. הקבצים: מה בדיוק צריך להיות מוכן

לכל שיר בקטלוג, ולא רק לסינגל האחרון:

• מיקס מלא, WAV באיכות המקורית, לא MP3 שהורדתם מאיפשהו.
• אינסטרומנטל, בלי שירה ראשית וליווי. זו הגרסה שנדרשת הכי הרבה, כי כמעט תמיד יש קריינות.
• גרסה בלי מילים בפזמון, אם הפזמון מילולי מאוד, גרסה שמשאירה את הקרס המוזיקלי בלי הטקסט פותחת שימושים נוספים.
• חיתוכים בזמנים סטנדרטיים, 60, 30 ו-15 שניות. עורך שצריך לחתוך בעצמו יעדיף שיר אחר.
• גרסת אנדרסקור, מיקס שקט יותר שיושב מתחת לדיבור בלי להתחרות בו.

אם השיר עוד בהפקה, זה הרגע הזול לבקש את כל אלה. לחזור למפיק שנה אחר כך, לפתוח סשן ישן ולחפש קבצים, זה מה שהופך בקשה של חמש דקות לשבוע.

2. סטמס, ולמה מבקשים אותם

סטמס הם קבוצות מופרדות של השיר: תופים, בס, קלידים, גיטרות, שירה ראשית, ליווי. לא כל ערוץ בנפרד, חמש עד שמונה קבוצות הגיוניות.

למה מבקשים אותם? כי עורך רוצה להוריד את התופים בסצנה שקטה, להשאיר רק את הפסנתר לשלוש שניות, ואז להכניס הכול יחד בדיוק ברגע הנכון. עם מיקס אחד סגור אי אפשר לעשות את זה; עם סטמס השיר נעשה גמיש, וגמישות היא בדיוק מה שמוכר אותו.

כללי ייצוא שחוסכים תסכול: כולם באותו אורך בדיוק, מתחילים מאפס, באותו סאמפל רייט, בלי אפקטים מאסטר על ערוץ בודד, ובשמות ברורים באנגלית, 01_Drums.wav, ולא audio_final_FINAL2.wav.

3. מטא-דאטה: איך גורמים שימצאו אתכם

מפיק לא מחפש אתכם בשם. הוא מחפש תחושה. המטא-דאטה היא מה שמתרגם בין השניים.

לכל שיר, כתבו שורה אחת עם:

• BPM וסולם, שדה טכני שמסנן מיד.
• מצב רוח בשלוש-ארבע מילים: אופטימי, נוסטלגי, מתוח, חגיגי.
• ז'אנר והשוואה, "משהו בכיוון של X" היא השפה שבה השוק הזה באמת מדבר.
• שפה, עברית, אנגלית, ללא מילים. קריטי לפרסום בינלאומי.
• קוד ISRC לכל הקלטה. אם אתם לא בטוחים מאיפה הוא מגיע, המדריך לבחירת דיסטריביוטור מסביר.
• מי היוצרים, ובאילו אחוזים. על זה בסעיף הבא.

שני דברים קטנים ששווים הרבה: כתבו את שם האמן באנגלית בדיוק כמו שהוא מופיע בכל מקום אחר, והטמיעו את הפרטים גם בתגיות הקובץ עצמו, קבצים מתגלגלים בין אנשים ומתנתקים מהמייל שבו נשלחו.

4. זכויות נקיות: המסמך שמונע את הדדליין שנשרף

זה החלק הכי פחות סקסי, והוא זה שמפיל הכי הרבה עסקאות.

לפני שאתם מציעים שיר לסנכרון, צריך להיות ברור, בכתב, מי מחזיק במה:

• חלוקת היצירה בין המלחין, המחבר וכל מי שתרם לכתיבה, באחוזים.
• הבעלות על ההקלטה, מי מימן, ומה סוכם עם המפיק והנגנים.
• אישור מאמנים אורחים, פיצ'ר בלי הסכמה כתובה הוא וטו מאוחר.
• סאמפלים, סאמפל לא מסודר הופך שיר ללא ניתן לשימוש, גם אם הוא מצוין.
• מעמד אקו"ם, אם אתם חברים, צד היצירה מתנהל דרך האגודה. כדאי לדעת את זה לפני השיחה, לא במהלכה.

שיר שכל אלה סגורים בו נקרא "one-stop", אפשר לאשר אותו מול גורם אחד. זה השיר שיבחרו כשיש שני מועמדים טובים באותה מידה. הפירוט המלא של מי מחזיק במה נמצא בכתבה על זכויות ותמלוגים.

זו לא המלצה משפטית, כשיש שותפים וכסף אמיתי על השולחן, שווה שעורך דין יעבור על הניסוח לפני שחותמים.

5. איך נראית תיקייה שאפשר לשלוח תוך דקה

תיקייה אחת בענן, לכל שיר, עם קישור שיתוף קבוע. בפנים:

• מיקס מלא, אינסטרומנטל וחיתוכים
• תיקיית סטמס
• קובץ טקסט אחד עם המטא-דאטה וחלוקת הזכויות
• שורת יצירת קשר אחת: מי מאשר, ובאיזה מייל

מעליהן, גיליון אחד שמרכז את כל הקטלוג, שיר, BPM, מצב רוח, שפה, קישור. זה המסמך שתשלחו כשמישהו שואל "מה יש לך?", וזה מה שמפריד בין אמן שאפשר לעבוד איתו לאמן שצריך לרדוף אחריו.

ואל תשכחו את החלק הכי בסיסי: כתובת מייל שמישהו קורא, במקום שאפשר למצוא. איך השוק הזה מחליט, בכתבה המרכזית על סנכרון.