איך נכנסים לפלייליסטים
של ספוטיפיי
(וגם מה עושים אחרי שנכנסים).

1. שני סוגי הפלייליסטים שצריך להכיר

פלייליסטים עריכתיים (Editorial) נבנים ידנית על ידי צוותי התוכן של ספוטיפיי. הכניסה אליהם נעשית דרך Spotify for Artists, בטופס פיצ'ינג שממלאים לפני מועד השחרור. אלו הפלייליסטים הנחשבים ביותר, אבל התחרות עליהם גבוהה והבחירה נעשית על פי מספר פרמטרים.

פלייליסטים אלגוריתמיים ומופעלי-משתמשים נוצרים אוטומטית או על ידי יוצרים עצמאיים, והכניסה אליהם היא שילוב של ביצועים חזקים ופנייה ישירה. הם לא נשמעים מרשימים כמו פלייליסט עריכתי, אבל ביחד הם יכולים להביא נפח האזנות גבוה וקהל מדויק.

2. איך פיצ'ינג נכון עובד בפועל

הגישו לפני השחרור, לא אחריו. טופס הפיצ'ינג של ספוטיפיי נפתח מספר שבועות לפני מועד ההשקה, ושליחה באיחוד מפספסת את החלון שבו העורכים בונים את הפלייליסטים השבועיים והחודשיים.

מלאו את כל שדות המטא-דאטה. ספוטיפיי מסתכל על ז'אנר, מצב רוח, כלי נגינה, שפה ותיאור מדויק. ככל שהמידע מדויק יותר, כך הסיכוי שהשיר יגיע לעורך הנכון גבוה יותר.

בנו הקשר לפני ההגשה — שיר עם פעילות ראשונית מגיע עם אות אמן. עורכים רואים שכבר יש לו חיים: שמיעות, שמירות, חלוקה ברשתות חברתיות. שיר מת שעדיין לא נשמע על ידי אף אחד מתקשה לקבל מקום בפלייליסט גדול.

התאימו את הבקשה לפלייליסט הספציפי במקום הגשה גנרית. אם אתם מגישים לפלייליסט אינדי ישראלי, כתבו למה השיר מתאים לשם. אם מדובר בפלייליסט להיטים עולמיים, הדגישו את הז'אנר והאנרגיה. עותק והדבקה נראים מרחוק.

3. המלכודת: מה קורה אחרי שנכנסתם לפלייליסט

פלייליסט מביא גל של האזנות חדשות — אבל ברגע שהשיר יורד מהפלייליסט, ההאזנות נעצרות. אם אף אחד מהמאזינים החדשים לא הפך לעוקב או שמר את השיר — הפלייליסט לא יצר נכס אמיתי, רק קפיצה זמנית.

הדרך הנכונה היא להתייחס לפלייליסט כנקודת כניסה, ולהריץ ריטרגטינג שממיר את מי שנחשף למעקב אחרי האמן. מי שהגיע דרך הפלייליסט ואהב את מה ששמע צריך לקבל הזדמנות שנייה: קישור בביו, סרטון תודה, הזמנה לרשימת וואטסאפ, או קמפיין ממומן שמחזיר אותו לפרופיל.

כניסה לפלייליסט היא לא היעד. היא הזדמנות. מי שמנצל אותה נכון בונה קהל חוזר. מי שמסתפק בכניסה מקבל עוד כמה אלפי האזנות ואז דעיכה חזרה לאפס.